"המתנגדים מפיצים ערימה של שקרים"

הייתה זו שעת צהריים מנומנמת כשהתחלנו לטפס מעלה מצומת כורסי לכיוון שטח הקידוח "נס 3" של חברת אפק, בסמוך למושב בני יהודה בגולן. מעט מאוד רכבים נעו על הכביש, שטבל בתוך שדות אין סופיים של שיחים קוצניים שהספיקו להצהיב בשמש הצורבת של יוני.

כשהגענו ועברנו בשער, כמה עשרות עובדים בסרבלים אדומים שהיו עסוקים בעבודה שגרתית,  קיבלו אותנו בפנים מחייכות. אחד הדברים שבלטו מיד היה השקט, הסדר, המקצועיות והאווירה במקום – הפוך מאוד ממה שניתן לצפות מאתר לקידוח נפט. אפילו הנוף מסביב, שכבר הפך ירוק יותר והשרה אווירה פסטורלית, הוכיח שניתן לקיים חקר נפט לצד סביבה צומחת. עבור העובדים, כולם תושבי הגולן, היה זה עוד יום של שגרת עבודה נעימה.

פול הכט מגבעת יואב שבגולן – אחראי הבטיחות ואיכות הסביבה של חברת אפק

פול הכט מגבעת יואב שבגולן – אחראי הבטיחות ואיכות הסביבה של חברת אפק

נכנסנו לאחד הקרוואנים שעמדו בשולי שטח העבודה, זהו קרוואן הבטיחות. בפנים מצאנו את פול הכט בן 33 מגבעת יואב שבגולן – אחראי הבטיחות ואיכות הסביבה של חברת אפק. פול, שנולד בסקוטלנד, עלה מגלזגו לישראל עם משפחתו כשהיה בן שנתיים וחצי היישר לקיבוץ אלרום בצפון הגולן, שם גדל. כשבגר החל לעבוד בתחום היין ולאחר שסיים את עבודתו בתחום חיפש עבודה חדשה, וכך נוצר החיבור בינו ובין אפק.

"העבודה שלנו נחשבת לעבודה השנייה הכי מסוכנת בעולם, אחרי דייג סרטנים באלסקה, ולכן אני מרגיש שיש לי ולצוות שלי אחריות גדולה בעבודת הקידוח", אומר פול, שאמון לוודא כי כל הפעולות באתר מבוצעות בצורה הבטוחה והיעילה ביותר – בהתאם לנדרש ובהתאם לתקנות החוק המחמירות.

סיבוב קצר עם פול בשטח הקידוח וצפייה בתדריך שהעביר למבקרים, העידו עד כמה הוא לוקח את עבודתו ברצינות. "אנחנו מתפעלים כלים מסוכנים מאוד על המקדח וחשופים להרבה סכנות – למשל אנחנו יכולים לאבד אצבעות בקלות אם לא נשים מספיק לב. כל בוקר וכל ערב, לפני תחילת כל משמרת, אנחנו עוברים וחוזרים על כל הפעולות ודגשי הביטחון – למה צריך לשים לב, איך להתנהל".

בנוסף לצד הבטיחותי, פול מסייע בפיקוח על ההיבט הסביבתי של הפרויקט ולוודא כי הצוות פועל לפי ההנחיות הסביבתיות של כל הגורמים – המשרד להגנת הסביבה, רשות המים, רשות הטבע והגנים, השירות ההידרולוגי ונציגי היישובים – הכול בכדי לבצע את העבודה בצורה הטובה והמקצועית ביותר. ואכן, כפי שהדברים נראים בשטח הקידוח (הציבור מוזמן להגיע בתיאום מראש לסיורים באתר) ולפי ההרמוניה שבה עובדים כל הגורמים – הן בתוך החברה והן עם הגורמים מאזור הגולן – נראה כי קידוחי נפט ושמירה על הסביבה יכולים להתקיים  זה לצד זה.

"רוב המתנגדים אינם תושבי הגולן"

בשעה שפול יוצא לעוד סיור בטיחות שיגרתי באתר הקידוח, לא קשה להבחין באווירה הטובה ולחיבור החזק בין העובדים באתר – רובם צעירים תושבי הגולן, אך גם כמה עובדים מקצועיים שהובאו במיוחד מחו"ל. החיבור ניכר גם בין העובדים לבין יתר הספקים – המגיעים לאתר בכדי לתת שירות – גם הם, לרוב, תושבי הגולן.

פול מתדרך את עובדי הקידוח באתר

פול מתדרך את עובדי הקידוח באתר

"כל אחד מעובדי החברה הוא שגריר", מספר פול. "הכול שקוף וכולנו מבינים את הערך המוסף של הפרויקט הזה ואנחנו מרגישים שאנחנו עושים משהו אחר ובאמת משמעותי".

על פוטנציאל ההעסקה שטומן בחובו הפרויקט, מספר פול: "אני זוכר שלפני חודשיים עמדתי באתר שלנו בנטור ושמתי לב שהשטח תוסס ומלא פעילות – כמו שזמן רב לא ראיתי את הגולן. היו שם ספקים מכל התחומים – כמו אנשי קייטרינג, אינסטלציה, חשמל, רתכים, סולר – וכולם מהגולן, ממש זיהיתי את הפנים. היה מדהים לראות  כל כך הרבה אנשים עובדים בשטח", הוא מספר.

מאז שאפק קיבלה את רישיון החיפוש והחלה בקידוחי הניסיון ברמת הגולן – בתחילה בנטור וכעת באזור התעשייה בני יהודה– הארגונים הירוקים וארגוני איכות הסביבה מנהלים קמפיין אינטנסיבי נגד חיפושי הנפט, שהגיע לשיאו כשכמה פעילים קשרו את עצמם לשער אתר הקידוח באחד האירועים שארגנה החברה.

פול, כמו תושבי גולן אחרים המועסקים בחברה, מצאו את עצמם נעים בחוסר נוחות לנוכח המראות. "עד שהתחלתי לעבוד באפק באמת לא ידעתי כלום על החברה או על הפרויקט. ולכן עניין אותי מאוד לדעת כמה שיותר. אחרי שקראתי מה המתנגדים אומרים וכותבים, למשל שחברת אפק הולכת להפיק נפט מפצלי שמן, ושזו חברה אמריקאית שבאה לגולן כדי לקחת את הנפט ולברוח, הלכתי ובדקתי מסמכים שהחברה פרסמה באינטרנט וחשופים לכל הציבור. גיליתי שהמתנגדים מפיצים לתושבים ערימה של שקרים".

ואיך הרגשת?

"כתושב הגולן הפריע לי שלא נותנים לציבור את כל המידע, או גרוע מזה – מלעיטים אותו בחצאי אמיתות ולפעמים בשקרים סתם. זה מקובל ואפילו רצוי להתנגד ולהיאבק למען מטרה שנראית ראויה למי שנאבק עבורה, אבל אי אפשר לעשות זאת בלי לתת לתושבים את כל המידע. חשוב מאוד שיהיה פיקוח, בטח שבפרויקטים בסדר גודל כזה, אבל לטעמי נחצו פה קווים אדומים של מוסר מצד המתנגדים".

פול, כמו גם עובדים אחרים בחברה, היו רוצים לראות יותר הבנה ותקשורת בין הצדדים. "המחזה הזה שבאה משטרה, ואנשים קושרים את עצמם לגדרות – זה דברים שאני לא רוצה לראות בגולן כי זה לא חלק מהגולן. לא האמנתי שאני רואה את זה. בואו נשב ונדבר על זה, לא צריך להגיע למצבים כאלה קיצוניים".

כדוגמה, מביא פול סיפור מילדותו. השנה הייתה 1993, ושמועות על הסכם שלום עם סוריה החלו לצוץ בגולן.

"אני זוכר שיצחק רבין הגיע לקיבוץ שלי, אלרום. כינסו את כולם בחדר האוכל ורבין הודיע: 'עוד שלושה חודשים אתם לא פה – מחזירים אתכם ואת אלוני הבשן לסורים'", הוא מספר. זה היה עבורנו שוק. כתגובה יצאנו לתהלוכות והפגנות, אבל אני לא אשכח את החינוך שאבא שלי נתן לי, באווירת ה'רוח הגולנית'. הוא אמר לי: 'זה הבית שלנו ואנחנו לא רוצים לוותר עליו, אבל שום פיסת אדמה לא שווה חיים של בן אחד'. וזו בעיני ה'רוח הגולנית. הגישה הייתה שמה שהממשלה תחליט – זה מה שנעשה. אף אחד לא חשב לעמוד ולהתנגד, או לקשור את עצמו לבתים".

אז למה אי אפשר לפתור מחלוקות בדיבורים?

"אתה מנסה לבוא ולדבר, להכניס היגיון, לנהל דיון, אבל אתה קולט שאין לך עם מי. אתה רואה אמוק בעיניים ואתה קולט שזה אפילו לא אנשים שאתה מכיר – רוב האנשים האלה הם בכלל לא מהגולן. אמנם זה יפה שאנשים שלא מפה מגלים מעורבות, אבל קצת יצאו פה מפרופורציות.

"תמיד אמרתי שהגולן זה המקום הכי יפה בארץ, אבל עקב אכילס של המקום הוא התעסוקה. זה מתסכל שאתה מחובר מאוד למקום ואתה רוצה להישאר בו ואתה פשוט לא מצליח להתקיים ברמה הכי בסיסית שיש. וברגע שבא אלי עובד ואומר לי "סוף סוף אני במצב שאני עומד בסופרמרקט ולא מתלבט אם לקנות את הפסטרמה או לא – זה מרגש אותי וזה בעצם מספר את כל הסיפור".

אפשר לקרוא ולגלות עוד:

  • שניר ויובל עובדי חברת אפק
    קראו את המאמר לחצו כאן >
  • ממצאים מהאתר
    קראו את המאמר לחצו כאן >
  • Header
    קראו את המאמר לחצו כאן >