איך תראה הקרן לתמלוגי הנפט?

אמנם קידוחי החיפוש בגולן עדיין נמצאים בשלביהם המוקדמים, אולם ההודעה שפרסמה חברת אפק על סימני הידרו-קרבונים בשכבת המטרה וההתקדמות אל היעדים שהציבה לעצמה החברה לפני הפרויקט, משרים מידה מסוימת של אופטימיות.

בימים שבהם המדינה סוערת ממתווה הסכם הגז המתגבש, חשוב לדבר גם על ההכנסות העתידות להיכנס לקופת המדינה כתוצאה מהפקת נפט ישראלי, שכן לכך עשויה להיות השפעה דרמטית על המציאות בישראל.

אם תרחיש כזה אכן יתממש, מחויבת חברת אפק להפריש כ-60% מההכנסות מהפקת הנפט לקרן עושר לאומי מיוחדת לתמלוגי הגז והנפט, המיועדת לרווחת אזרחי ישראל. תפקיד הקרן, שעל הקמתה הוחלט ב-2011 לאחר ועדת ששינסקי, הוא לחלק את ההכנסות מהנפט ומהגז בין כלל אזרחי המדינה, ולא פחות חשוב – לדאוג לרווחת הדורות הבאים, שכן איננו יודעים בוודאות כמה נפט אכן שוכן במעמקי האדמה – ועד מתי נוכל להמשיך להפיקו.

שיקול נוסף בהקמת קרן לתמלוגי הנפט נובע ממדיניות בנק ישראל לשמור על ערך המטבע ולהילחם בתופעה הקרויה תסמונת "המחלה ההולנדית" – תופעה שבה מטבע חוץ שיזרום למדינה כתוצאה ממכירת נפט או גז עלול לגרום לייסוף בשקל, וכתוצאה מכך לפגוע שלא לצורך בענפי יצוא אחרים במשק.

עובד באתר הקידוח

ברחבי העולם פועלות כיום יותר מ־50 קרנות עושר לאומי המנוהלות בידי יותר מ-40 מדינות. ההון המנוהל בהן מוערך, נכון לכתיבת שורות אלה, ביותר מ-4.5 טריליון דולר, כש-60% מהיקף הכספים מגיע מהכנסות נפט וגז טבעי.

הקרן האחרונה שהוקמה הינה הקרן האירלנדית להשקעות אסטרטגיות, שנוסדה ב-2014 במטרה להשקיע בתחומים שיתמכו בכלכלה וישפרו את המצב התעסוקתי באירלנד. הבאה בתור, ככל הנראה, תהיה ממשלת הונג קונג, אשר שוקלת להעביר שליש מהעודף התקציבי שלה לקרן עתידית דומה שתקום.

קרן של 900 מיליארד דולר

כשמדברים על קרן תגמולים ממשלתית לרווחת הציבור מתמלוגי הגז והנפט, הדוגמה הקלאסית שעולה מיד היא הקרן הנורבגית.

הקרן הנורבגית נוסדה ב-1990, אז תעשיית הנפט במדינה הסקנדינבית הייתה בשיאה כשהיא דורגה שלישית בעולם מבחינת ייצור נפט. ההערכה של מייסדיה הייתה אז שהכנסות המדינה מענף הנפט עתידות רק לקטון וללכת בעתיד, וכי יש צורך בקרן שתשמור חלק מההכנסות האדירות מנפט גם לדורות הבאים. אין ספק שהנורבגים ראו את הנולד, שכן כיום מדורגת נורבגיה במקום ה-15 בלבד מבין יצרניות הנפט העולמיות.

ואולם, הקרן שאוחדה לפני 8 שנים עם קרן הביטוח הלאומי לקרן מאוחדת בשם "קרן הפנסיה הממשלתית של נורבגיה", מחזיקה בלא פחות מ-900 מיליארד דולר ונחשבת לקרן הגדולה מסוגה בעולם, המשקיעה בארה"ב, דרום אמריקה, אפריקה, אסיה, וכן – גם בישראל.

אם מתעקשים, אנו, ישראל הקטנה נטולת הנפט (לעת עתה), יכולים לשאוב השראה מהכלכלה הנורבגית הבריאה. שכן עד סוף שנות ה-60 הייתה נורבגיה מדינה שקטה וצנועה, שהשתדלה לא לעשות רעש ולא להפר את מנוחתן של האריות האירופיות ושכנותיה הסקנדינביות הבכורות – שבדיה ודנמרק. אבל אז הגיעה תגלית הגז של מאגר אקופיס, ששינתה מקצה לקצה את מציאות חייהם של 5 מיליון התושבים במדינה.

מאז נוסדה הקרן ועד היום, חוקקה ממשלת נורבגיה כלל המגביל את השימוש בכספי הקרן במסגרת התקציב לתשואה הצפויה (4%). עד היום מדיניות זו, שנתנה לנפט ולגז להוות כמעט רבע מהתמ"ג שלה, אפשרה לנורבגיה להתגבר על סכנות כמו אבטלה וצמיחה שלילית. אך כיום ההוצאות גדלות מדי שנה ומעלות את האפשרות שהמדינה אולי תיאלץ בקרוב להפסיק את העברות הכספים לקרן.

מנהל את הקרן הנורבגית, אינגבה סלינגסטאד, אף חשף במאי האחרון כי ברבעון הראשון הקרן קיבלה את הסכום הנמוך ביותר של הון חדש מזה 16 שנה וכי משרד האוצר העביר 5 מיליארד קרונה (662.5 מיליון דולר) בלבד, סכום נמוך בהרבה לעומת 128 מיליארד קרונה ברבעון השלישי של 2008 לשם השוואה, לאחר שמחירי הנפט הגיעו לשיא של 147 דולר לחבית באותה תקופה.

אתר הקידוח נס 3

אלסקה, צ'ילה, קנדה וגם איראן

כמו הקרן הנורבגית, ישנן עשרות קרנות עושר לאומי המנוהלות במדינות שונות בעולם.

הקרן של אלסקה למשל, מתנהלת בשקיפות מול אזרחיה ומשקיעה במניות של חברות אמריקאיות, אגרות חוב ממשלתיות ופרטיות ונכסי נדל"ן, ומחלקת מדי שנה לאזרחיה דיווידנד מתמלוגי הנפט; הקרן הקנדית, למשל, מעבירה את הרווחים מהשקעותיה למימון תכניות לטובת האזרחים שהממשלה מציבה בראש סדר העדיפויות שלה. מאז נוסדה לפני כ-40 שנה, העבירה הקרן סכום כולל של כ־32 מיליארד דולר לתמיכה בפעולות שונות בתחומי הבריאות, החינוך, התשתיות, צמצום חובות ופרויקטים חברתיים.

הקרן של צ'ילה, הקרויה גם "הקרן לייצוב כלכלי ולביטחון חברתי", נוסדה ב-1985, כדי להשקיע את עודפי הרווח של הממשלה ממכרות הנחושת, אך מאז הוקמו עוד שתי קרנות נוספות. שלוש קרנות אלה משמשות כיום למימון גירעונות הממשלה והקטנת החוב הציבורי, שיפור הביטחון הסוציאלי של תושבי המדינה, מימון מלגות ועוד.

קרן הייצוב של איראן, המוערכת כיום בכ-25 מיליארד דולר, משקיעה מסביב לעולם בבנקאות, טלקום, ביטוח, כרייה, נפט וגז טבעי וטכנולוגיות מתקדמות, ומנתבת את כספי הרווח לשמירה על מיצוב התנודות בהכנסות מנפט.

125 מיליארד דולר ב-25 שנה

בישראל, החוק שמסדיר את ניהול הקרן מרווחי הגז והנפט, עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית ביולי 2014. לפי ההחלטה, יוגדרו הכספים שיועברו לקרן כ"נכסים בין-דוריים" שייועדו לממן מטרות כלכליות, חברתיות וחינוכיות – בהווה ולמען הדורות הבאים. החוק מאפשר למדינה להשתמש בכספי הקרן גם באירועים חריגים, כמו אסונות טבע המוניים או משברים גיאו-פוליטיים.

ובשורה התחתונה, כמה כסף יראו מזה האזרחים, אתם שואלים?

אם להסתמך על דברי נגיד בנק ישראל לשעבר, הפרופסור סטנלי פישר, הכנסות הקרן צפויות לעבור את ה-125 מיליארד דולר ב-25 השנים הבאות – וזוהי הערכה זהירה, שכן אין אנו יודעים עדיין מהי כמות הנפט המסתתרת באדמות הגולן.

ואולם ניתן להניח, כי גם למחאה הציבורית הגוברת בנוגע למתווה הגז תהיה השפעה חיובית בסופו של דבר על הרגולטורים, שירצו אולי לעשות "תיקון" אל מול הלחץ הציבורי ולהוכיח שבמקרה של מציאת נפט בכמויות גדולות בגולן, היה מי שידאג לאזרחים.

(קרדיט תמונה ראשית: Alan Jamieson)

אפשר לקרוא ולגלות עוד:

  • שניר ויובל עובדי חברת אפק
    קראו את המאמר לחצו כאן >
  • ממצאים מהאתר
    קראו את המאמר לחצו כאן >
  • Header
    קראו את המאמר לחצו כאן >