"אפק נתנה לי את הביטחון להישאר בגולן ולהקים משפחה"

"הרבה אנשים בגילנו עזבו את הגולן, כי אין מה לעשות פה. עכשיו אנחנו יכולים להגיד 'איזה כיף – אני יכול להישאר במקום שגדלתי בו ולהקים פה את המשפחה שלי'. וזה הרבה בזכות אפק, שנתנה לי את הביטחון שלי".

יובל נדיבי 28, ממושב אליעד, הוא עובד קידוח בחברת אפק. המושב ממנו בא מחזיק בשיא פרטי: לא פחות משבעה מתושביו עובדים בחברת האנרגיה הישראלית. כמו שתקראו עוד מעט, יובל, כמו שניר שאותו תכירו בהמשך הכתבה, שמח מאוד לקום כל בוקר, ללבוש את סרבלי העבודה ולצאת לשטח. ויש לכך סיבה טובה.

שניהם, כמו שאר העובדים בחברה, מלאים מחויבות לתרום את חלקם לתהליך היפה שעובר בימים אלה על הגולן וגם אינם מתביישים להגיד בפה מלא: הסיפורים שמפיצים המתנגדים הם לא יותר משקרים.

הולך לישון – וחושב על החבר'ה בשטח

עובד קידוח בחברת נפט הוא אחד המקצועות הקשים והפיזיים עליהם תוכלו לחשוב. מדובר בעבודה פיזית מאוד על הצינורות של ריג הקידוח, בעלת סיכונים ועם אחריות רבה.

"בגשם, בשמש, בחום, בקור – עובדים תמיד", מספר יובל. "מגיעים לשטח, עולים על ריג הקידוח ושם עושים את כל העבודה – בדיקות, תפעול, תיקון, עבודה מול הגיאולוגים".

יובל נדיבי עובד קידוח

יובל הגיע לאפק לפני ארבעה חודשים. במהלך השיחה שלנו אנחנו מגיעים מהר מאוד לנושא השמירה על הסביבה, נושא שקרוב לו מאוד, כחובב טבע מושבע וכתושב הגולן. "אני מטייל הרבה ואוהב מאוד את עולם הזוחלים. אני מגדל בבית 20 כאלה ואפילו השתתפתי בתחרויות".

יובל לא מסתיר את העובדה שכששמע לראשונה על הקידוחים הצפויים בגולן, הוא חש התנגדות למהלך. "המתנגדים הפיצו בגולן סיפורים על חברת נפט, שהולכת להרוס ולהשחית. הייתי מאוד נגד. אבל אז חברים שלי מהגולן התחילו לעבוד באפק, התחלתי לשמוע את האמת ממקור ראשון והבנתי שיש המון רעל, שקרים וסיפורים שאינם מתקיימים במציאות.

"החלטתי להצטרף לאפק כעובד וכשהגעתי ראיתי שלא רק שהשד לא נורא – אלא שאין שד בכלל. זה הכול שטויות, אנשים מחדירים רעל לתושבים. היום אני מנסה להעביר הלאה את המסרים האלה. מסביר שלא צריך להאמין לשקרים שמבוססים על חוסר ידע ובקיאות, שלא מכניסים חומרים אסורים לאדמה, שסוג הקידוחים של אפק הוא בדיוק כמו בקידוחי שמבצעת מקורות – שזה המים שהם שותים".

זה עוזר?

"כן. כמה מהחברה שלי שינו את דעתם. חלקם אפילו הלכו לשמוע הרצאות של הגיאולוג שלנו, יובל ברטוב. רק חבל שיש אנשים שמספרים סיפורים לא נכונים ומפחידים את התושבים. כמו שאני הייתי אזרח קטן ומבוהל כי זה מה שהכניסו לי לראש, כך יש עוד הרבה שמחזיקים באותה דעה רק בגלל שאין להם את כל האינפורמציה וכי מאכילים אותם באינפורמציה שקרית, למשל על שימוש בפראקינג ופיצוצים – כשבפועל שום דבר מכל אלה לא קורה. הכול מתבצע לפי התכנית שהמדינה נתנה, ועובר תחקירים מעמיקים, ועדות ונהלי מדינה.

"אומרים לי 'אתם שם בגלל הכסף'. זה לא נכון, עבדתי בעבודות בהן השתכרתי יותר. אבל זו עבודה עם מטרה, עם חזון, זה מסע, זו הרפתקה. אני מרגיש שנקלטתי במשפחה. אני הולך לישון, ולפני שאני נרדם אני חושב 'מעניין מה קורה עם החבר'ה על הריג. קר עכשיו. יורד עליהם גשם? מעניין אם הם הצליחו להגיע לעומק הזה, לעומק ההוא, האם הם הצליחו להחליף את הצינור? זו עבודה שלוקחים אותה הביתה במלוא מובן המלה, במיוחד שזו חברה קטנה ש-80% מהעובדים בה הם מהגולן – חברים שלמדת אתם, אחות של חבר, זו שלמדה עם ההוא וזה שעבד עם ההיא".

נשמע כמו משהו נדיר בימינו.

"ממש ככה. זה לקום בבוקר לחבר'ה שאתה אוהב. כי בסופו של דבר אנחנו עובדים 12 שעות ביום. אני חי עם החברים שלי, אני עובד אתם, אני מדבר אתם – כל היום סביב אותם אנשים, וזה מה שהופך אותנו, עובדי הקידוח, לכל כך מגובשים".

איך האינטראקציה עם שאר התושבים בגולן?

"יוצא לי לדבר עם הרבה אנשי עסקים מהגולן והם מרוצים מאוד. אפק היא עוגן לעסקים הקטנים. זה משהו שהרים מאוד את הכלכלה בגולן. חוץ מהעובדים הישירים, אפק עובדת עם ספקי קייטרינג, ספקי רכבים ועוד. המדיניות שמנחה את החברה היא שגם אם ספק או נותן שירות עולה קצת יותר מספק מעפולה או טבריה או תל אביב – החברה תעבוד עם בעלי עסקים מהגולן. קודם ניתן פרנסה לתושבים המקומיים. אחרי שבמשך שנים אף אחד לא העז לדרוך לגולן, הגיעה לפה חברה ששמה פה מיליונים, וזה עוזר לאנשים להרים את הראש, כי באמת קשה פה בגולן. אין פה כלום", הוא אומר וצוחק.

אזור השממה

שניר ואקנין בן 27, נוסע בכל בוקר בשנה האחרונה כחצי שעה מביתו שבמושבה מגדל, השוכנת לגדות הכנרת, אל הגולן.

אחרי שמיצה את עבודתו בעסק המשפחתי כמכונאי של כלי שייט, החליט לפני שנה לחפש מקום חדש. לאפק הגיע ביום הראשון של קידוחי החיפוש, דרך חברים ותיקים מימיו כתלמיד בבית הספר האזורי נופי גולן, בקצרין שברמת הגולן.

"עזבתי מקום עבודה ונכנסתי למשהו שבהתחלה היה לא בטוח, לא ברור, חברה בתהליך של ניסוי וטעייה", הוא מספר. "לא חשבתי בכלל שזה ימשיך לתקופה כזו ארוכה. אבל הדברים התגלגלו אחרת ממה שציפית, ומצאתי את עצמי במקום עבודה שאין לו תחליף".

שניר ואקנין מלגזן בחברת אפק

מה ידעת על החברה? על נפט בגולן?

"לפני שעבדתי כמכונאי לכלי שייט, עבדתי בתעשיית האנרגיה. עבדתי בתחום הגז על אסדת גז, בחברה שעושה ביקורות ותחזוקה לציוד קידוח, כך שהכרתי את התחום וידעתי לקראת מה אני הולך. זו גם הסיבה שבחרתי לעזוב את העבודה הקודמת ולהצטרף לאפק".

אתה יכול להשוות את אפק לחברות אחרות, מבחינת הקפדה על פרטים, על בטיחות, על הסביבה?

"חד וחלק. עבדתי עם חברות ישראליות ואמריקאיות, ואפק לא נופלת בשום פרמטר מכל חברה ברמה הגבוהה ביותר – אם זה ביחס לעובדים, בבטיחות, במקצועיות, ממש בכל מובן. וכמובן שחברה כזו נותנת את כל הטוב הזה לגולן – שזה ממש אזור השממה פה".

אתה נולדת בטבריה, וגדלת במגדל, שיושבת על הכנרת. איך אתה מתייחס לטענות שאומרות שהקידוחים יפגעו באגן ההיקוות של הכנרת?

"אני מחובר לכנרת בכל איברי, אני חי את הכנרת מהיום שנולדתי. אם היה לי שמץ של ספק, או מחשבה לרגע שהקידוחים בגולן יזיקו לכנרת, לא הייתי עובד באפק. הטענות שמעלים המתנגדים ממש לא נכונות. מי שמעלה את הטענות, אין לו שום ידע קודם בתחום. זה פשוט משהו שלא יכול לקרות. אני רואה בשטח את התנהלות החברה, את התנאים וההגבלות, הפיקוח ההדוק שיש עלינו וזה מטורף – זה לא קורה בשום חברה אחרת".

אפשר לקרוא ולגלות עוד:

  • ממצאים מהאתר
    קראו את המאמר לחצו כאן >
  • Header
    קראו את המאמר לחצו כאן >
  • Paul 410X250
    קראו את המאמר לחצו כאן >